<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת קרח</h1>
<h2>דף קט:</h2>
ויאבדו מתוך הקהל [במדבר ט"ז]. הם נאבדו ולא שררותן שהרי נעשו תחתיהן שרי אלפים ושרי מאות. בגמרא ויאבדו מתוך הקהל ר' יהודא בן בתירה אומר מכאן שיש להם חלק לעולם הבא, [ועליהם] התפללה חנה שנ' (שמואל א' ב' ו') ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, ויליף לה גז"ש אבידה אבידה, מן תעיתי כשה אובד (תהלים קי"ט קע"ו), שהיא עתידה להתבקש.
ויקח קרח [במדבר ט"ז]. למה נסמכה לפרשת ציצית, לפי שכשאמר משה לישראל (ט"ו ל"ח) ועשו להם ציצית, קפץ קרח ואמר לאשתו מצוה [חדשה] חידש לנו משה לעשות ציצית [של] תכלת, אמרה לו אשתו אני אעשה לך טלית כולה תכלת, ועשתה לו והביאה קרח לפני משה ואמר לו טלית זו חייבת בציצית או (לו) [לא] אמר לו חייבת, אמר לו קרח מאי טעמא והא חוט אחת פוטרת כל הטלית כולו תכלת לא כל שכן, אמר לו בית מלא ספרים חייב במזוזה או לא אמר ליה חייב, אמר לו קרח מאי טעמא והא פרשה אחת פוטרת הבית כל התורה כולה לא כל שכן, התחיל קרח לקחת עצמו לצד אחר לגנות ולשחוק ואמר לו לא נצטויתה עליה אלא בדית מלבך. אמר ר' לוי מה ראה קרח לחלוק עם משה היאך היה סבור לעמוד כנגדו, אלא דרש אני בנו של שמן שנ' בן יצהר, וכן הוא אומר (דברים ז') תירושך ויצהריך יצהר זה השמן, ובכל מקום שהשמן מעורב הוא צף ועליון על כל, ולא עוד אלא שכתוב (זכרי' ד' י"ד) ואלה בני היצהר, וכי יש בנים לשמן, אלא זה אהרן ודוד שנמשחו בשמן המשחה, אהרן נטל הכהונה ודוד נטל המלכות, אני שאני בן שמן איני נוטל לא כהונה ולא מלכות אבא ואחלוק על משה. וזהו ויקח קרח, שלקחו לבו לדבר זה, וגם אשתו הזכירה לו ולקח עצמו בגיאות, וזהו ויקח קרח כדאיתא פרק חלק [ק"ט ע"ב] לקח לעצמו מקח רע. קרח. שנעשה קרחה בישראל. בן יצהר. שהרתיח עליו כל העולם כולו כצהרים. בן קהת. שהקהה שיני מולידיו. בן לוי. שנעשה לו לויה מן מאתים וחמשים איש בגיהנם. ודתן ואבירם. דתן על שעבר על הדת, ואבירם שהאביר (לו) [לבו] מלעשות תשובה. ואון בן פלת. שישב באנינות עד שמת, בן פלת שנעשו פלאים לו, שניצל מעדת קרח. אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו, אמרה לו אתה מה איכפת לך אם משה רב אתה תלמיד, ואם קרח כהן מה הנאה יש לך, אמר לה ומה אעשה כבר נימניתי עמהם ואיני יכול להפרש, אמרה לו אני אצילך, השקתו יין עד שהלך ושכב על מיטתו, הלכה וישבה לה על פתח ביתה וסתרה את שערה וסרקה ראשה, כשבאו לקרות און בן פלת לבא וראו אותה כך וחזרו להם. וזהו שאמר הכתוב (משלי י"ד א') חכמות נשים בנתה ביתה, זו אשתו של און בן פלת, ואיולת בידיה תהרסנו זו אשת קרח. וכן מצינו באדם הראשון שלקה על ידי אשתו וכן אחאב. מכאן אמרו [ב"מ נ"ט ע"א] ההולך אחר עצת אשתו נופל בגיהנם, והני מילי בדברי תורה, אבל במילי דעלמא אמרינן איתתך גוצא גחין ולחיש לה.
<h2>דף קי.</h2>
בקר ויודע ה' וגו' [במדבר ט"ז]. לכך אמר בקר שמא יחזרו בתשובה. כי שמא מתוך מאכל ומשתה אמרו דבר זה. אמר להן לפני הקב"ה אין אכילה ושתיה ולכך אין רשות ליכנס אלא בקר. ד"א בקר וגו' אמר להם כשם שהקב"ה הבדיל בקר מן הערב, (כך) [וכי] אתם יכולים לשנות הבדלתו, כך הבדיל ישראל מן העמים ואהרן קדש קדשים הבדיל לשרתו ואין בידכם לשנות הבדלתו.
והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש [במדבר ט"ז]. מאי רבותא בהאי קרא, פשיטא במי שיבחר בו הקב"ה הוא הקדוש. אלא משה עצה טובה השיאן, אמר להן בכל האומות כמה מיני ע"ז כמה מיני כומרים יש להן, לכן כל הרוצה להיות לכהן יכהן. אבל ישראל שאין להם אלא ה' אחד לא יבחר אלא באחד ולא ברבים לכהן וזהו רב לכם בני לוי. א"ר לוי אמר הקב"ה למשה בחוטרא דאת מחית את לקת, אמרת רב לכם חייך אני צריר בכנפך ותלאה באותו לשון שנ' [דברים ג'] רב לך וגו'. דבר אחר א"ל אם יש לכם רבנות אינו כדי אלא למשפחותיכם שאתם בני לוי ומה ראה קרח ליחד עמו און בן פלת שאינו לוי, אלא אמר הוא משבט ראובן שהיה בכור וראוי הוא לשירות ולכהונה.
ויקהל עליהם קרח [במדבר ט"ז]. בשוחר טוב זהו שאמר הכתוב (תהלים א' א') אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, (ובדרך חטאים) אילו בניו של קרח שלא הלכו בעצת אביהם ובעדתו שנקראו רשעים שנ' (ט"ז כ"ו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים וגו'. ולכך נקרא רשע לפי שיצר הרע מטעהו ורשע בגימ' יצר (ה)רע ובגימ' ר"ק ר"ע. ובדרך חטאים לא עמד ונקראו קרח ועדתו חטאים שנ' (י"ז ג') את מחתות החטאים האלה בנפשותם. ובמושב לצים לא ישב, זה קרח ועדתו שהיו מתלוצצים על משה ואהרן, ובדרך ליצנות כינס אליהם כל ישראל שנ' ויקהל עליהם קרח וגו' התחיל לפניהם בדרך ליצנות, והיה המספר להם מדוע הוא מתקוטט על אהרן, כי אלמנה אחת היתה בשכונתו ושתי נערות יתומות, והיה לה שדה אחת, באתה לחרוש אמר לה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, באת לזרוע אמר לה לא תזרע כלאים, באתה לקצור אמר לה הניחי לקט שכחה ופיאה, באת לעשות גורן אמר לה תני תרומה ומעשר נתנה לו, עמדה ומכרה את השדה ולקחה (זני) [שתי] כבשים כדי להלביש נערותיה, ילדו אמרו לה תנו (תני) לי הבכור. נתנה לו, הגיע זמן גיזה אמר לה תני לי ראשית הגז נתנה לו, שחטתו לאכול אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה, אמרה לא נצלתי ממנו הרי הוא חרם, אמר לה כיון שהוא חרם כולה שלי שנ' (במדבר י"ח י"ד) כל חרם בישראל לך יהיה, נטלו והלך לו הניח אותה עם ב' יתומות, הרי כהדין (ביתא) [בזתה] עליבתא עבדין ותולין להקב"ה. ולכך כתיב ג' בפסוק ראשון של תהילות, רשעים חטאים לצים, כנגד אותן ג' קרח דתן ואבירם. אל אלקי הרוחות לכל בשר. בראת כל העולם ואין כל הרוחות שוות זו לזו ולא רצון זה כרצון זה והכל מסורין בידך. ויקם משה וילך אל דתן ואבירם. מכאן שאין מחזיקין במחלוקת. מחלוקת באותיותיה מכה חרפה לוקין קלה תועבה. טעם אחר תכלית קללה לעולם חרפה מביאה.
וישמע משה [במדבר ט"ז]. שמע שחשדוהו מאשת איש, שנ' (תהלים ק"ו ט"ז) ויקנאו למשה במחנה, מלמד שכל אחד קינא לאשתו על משה.
נסו לקולם [במדבר ט"ז]. פי' לקולם של נבלעים שהיו צווחין ואומרים משה רבינו הצילנו כי אתה ותורתו אמת ואנן בדאין ומנין היה לקרח כל העושר הזה, בגמרא שהיה קתליקוס של פרעה ובידו היו כל האוצרות שלפרעה, וזהו שאמר הכתוב (קהלת ה' י"ב) עושר שמור לבעליו לרעתו. ולא יהיה כקרח [במדבר י"ז]. מכאן כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו. ולא עוד אלא שלוקה בצרעת שנ' [הכא] כאשר דבר ה' ביד משה לו, ונאמר (שמות ד' ו') הבא נא ידך בחיקך, והנה ידו מצורעת כשלג. ולכך נצטרע עזיהו שנ' (דהי"ב כ"ו י"ט) ובחזקתו גבה לבו ויבא אל מזבח ה' להקטיר והצרעת זרחה במצחו.
ואם בריאה יברא ה' [במדבר ט"ז]. אמר לפניו רבונו של עולם הבריאה אשר רמזת שעדיין יש לך לבראות שנ' (בראשית ב' ג') אשר ברא אלהים לעשות, ועתה יברא ה'.
חיים שאולה [במדבר ט"ז]. זהו שאמר הכתוב (איוב ז' ט') כלה ענן וילך כ"ן יורי"ד שאו"ל ול"א יעל"ה, בגי' קרח (וכל) [ו]עדתו. דבר אחר יוריד שאול ולא, ראשי תיבות יש"ו להעיד כי יש"ו הנוצרי שירד לגיהנם שוב לא יעלה, כי כל אותם שאמרו שירדו חיים לגיהנם כמו שאומרים האומות על ישראל אינם עולים, כמו שמצינו בקרח שנ' וירדו חיים שאולה כך יש"ו.
ויהי ככלותו לדבר את כל וגו'. מיד ותבקע וגו' [במדבר ט"ז]. כדי שידעו העולם שהוא אמת ותורתו אמת.
